טביעה במים משמעותה
שראשו של אדם שקוע מתחת למים לזמן ארוך. תופעה זו גורמת למחסור בחמצן והצפת
ריאותיו של הטובע במים. שאיפת הנוזלים נעשית לתוך דרכי הנשימה, ותוצאה ישירה מכך
מביאה לחנק.
משמעותה טביעה במים
מתוקים עלולה להיות מסוכנת יותר בשל חדירת מים בעלי ריכוז נמוך לדם ולתאי הדם
ופיצוץ כדוריות אדומות.
המציל, שהוכשר לטפל
במקרה של טביעה ורכש ידע בתחומי עזרה ראשונה והחייאה, מוסמך לטפל במקרה מעין זה.
בתחילת פעולת ההצלה,
יוציא המציל את הטובע מן המים. ישנם מקרים בהם הטובע סוחף את המציל יחד איתו למעמקי
הבריכה. במקרה כזה על המציל להתעשת במהרה, לקחת שאיפת אוויר ולצלול לעומק, כדי
שיוכל לאחוז בטובע בצורה נוחה יותר וקלה יותר לטובת חילוצו מהמים.
לאחר שהוצא הטובע מן
המים, המציל יוודא סימני חיים בטובע, כלומר יבדוק את מצב הכרתו, מצב נתיבי האוויר,
דופק ונשימה. מיד לאחר מכן יתחיל המציל בפעולות החייאה לב ריאות.
מומחים בתחומי ההצלה
אומרים כי אסור לנסות ולהוציא מהטובע את המים מהריאות והבטן, כיוון שישנה סכנה
להחרפת המצב בדרך זו וכניסת תוכן מהקיבה לריאה.
פעולות החייאה יעשו על
ידי מציל, בדיוק בצורה שהוכשר לה, עד אשר יגיע אמבולנס ויפנה את הטובע להמשך
טיפול בבית החולים.
